מדיי פעם אני מבינה כמה קשה להתחיל לכתוב, ומצד שני אם אני לא מתחילה אז רק נאספות עוד ועוד חוויות ותובנות ואז כבר יש כל כך הרבה שפשוט אני שוב דוחה ודוחה ולא כותבת. אז אחרי שני בתים שכורים, 6 בתים פתוחים, ולפני הצעה קונקרטית כלשהי לבית בגן העדן שלנו, הנה (באיחור אופנתי) הפוסט על בתים בניו זילנד.
התחלנו לחפש בתים בניו זילנד כבר מישראל.
התובנות: אפשר להסתכל הרבה זמן מראש, מרבית הסיכויים הם שגם לאחר ההלם הראשוני יהיה קשה מאוד למצוא משהו שתשמחו לחתום עליו מרחוק, ובסופו של דבר בתים רלוונטים יעלו בשלושת השבועות שלפני הטיסה.
הדרכים לחיפוש בית: מתחילים באינטרנט, מגלים עוד ועוד אתרים (הרשימה בהמשך) ואם אתם רציניים אז כדאי לנסות גם לפנות לסוכן נדל"ן. בשונה ממה שקורה בארץ - כאן הכל מתנהל באופן מאוד מסודר דרך משרדי תיווך. יש מקרים מעטים בהם הבתים שעומדים למכירה או השכרה מפורסמים באופן פרטי. בהשכרה זה כמעט ולא קורה, כי במרבת המקרים סוכן הנדל"ן שמטפל בחוזה השכירות גם מנהל את הנכס עבור הבעלים.
אז מתחילים בחיפוש
ועכשיו לרגע של הלם. הרבה בתים נראים במבט ראשון כמו קרוואנים שמושכרים בשטחים של המושבים, בנחלה של איזה חקלאי. או בית יביל מהסוג הפשוט והבסיסי ביותר. נשימה עמוקה - ככה נראים פה הבתים. בהרבה מקומות. גבס שמרגיש כמו קרטון, תקרות נמוכות, וריהוט של סבתות. המראות האלה היו לי קשים כשהיינו בארץ, עכשיו אני כנראה כבר התרגלתי, ואני זורמת עם זה יותר כי יש דברים אחרים על פיהם נמדד בית טוב כאן.
לטובת הגילוי הנאות, אני מציינת שוב שאין לי מושג מה קורה ואיך נראית אוקלנד (שהיא יעד פופולארי למהגרים). מלבד פיקניק בפארק כחודש אחרי הנחיתה שלנו, לא הייתי בעיר. נדמה לי שיש שם ממש בניינים ואנשים גרים בדירות... בכל מקרה מה שאני כותבת עליו מתייחס לחיפוש הפרטי שלנו (אזור ניו פלימות')
אבל אל יאוש, יש גם בתים מהממים עשויים לבנים או קורות עץ, עם מראה כפרי כמו קוטג'ים באנגליה, ולמרות שהם לעיתים מעבר לתקציב, תמיד יש לאן לשאוף.
ובנוסף - לאוהבי הז'אנר יש בתים סופר מודרניים, מעוצבים בשחור ולבן, עם נגיעות של אפורים, כמו העיצובים שהיו פופולארים בארץ לפני 10 שנים בערך.
בכל מקרה, אחרי שגל סגר חוזה עבודה, בעצם היה אפשר להתחיל לחפש בית. בהתחלה חשבנו לחפש בתים לפי מקום העבודה של גל. כי הרי בסופו של דבר, סמכתי על עצמי מנסיון העבר שאם יש קירות אפשר לתת להם תחושה של בית. ולכן, כיוון שלא היינו מוגבלים בשרשראות שכבלנו אותנו למקום מסויים הרדיוס של החיפוש היה נרחב, בין שכונות שונות בעיר (כי זה 10 דק' נסיעה בלי פקקים ו12 דקות עם פקקים), לבין הישובים שמסביב.
ההמלצות של מרבית בעלי הנסיון, כלומר הישראלים שהיגרו לפנינו הצביעו על כך שהחיפוש מתחיל מבית הספר שבו אני רוצה שהילדים שלי ילמדו בו, ולפי זה בוחרים את השכונה שליד בית הספר. בתי הספר מוגבלים לאזורי רישום לפי שכונות המגורים הקרובות. כיוון שמרבית בתי הספר פה מדורגים גבוה (Decile 8-10) שוב היה לי משחק נחמד של אפשרויות. ואחרי הכל - תמיד אפשר לעבור שוב בית / בית ספר אם הדברים לא מסתדרים ממבט שני.
למעשה תוך כדי חיפוש בית לטווח ארוך, התחלתי לחפש גם בית לטווח קצר, שהדגש בו היה על מיקום אופציונלי לטווח ארוך וריהוט מלא (כדי שלא נצטרך להתעסק עם קניות בשבוע הראשון). ניסיתי לקבל תחושה והבנה על טווחי מחירים, סגנון הבניה והתכנון ומיקום של בתים אופציונלים. במקביל גם התחלתי לערוך רשימה של ציוד ראשוני וריהוט שנצטרך לקנות. התוצאה היתה בסוף כל חיפוש אינטרנטי כזה כמו סוג של כאב ראש. הפתרון של בית מרוהט קומפלט שחזר על עצמו בחלק מהחיפושים נראה כמו אופציה טובה.
דבר נוסף ששימח אותי וגיליתי בחיפושים זה שמדהים כמה הבתים פה גדולים. החדרים נדיבים בגודל, ושני ילדים יכולים בכיף לחלוק חדר ואפילו למצוא מקום לשחק על הרצפה בלי לעלות אחד על השני, יש חדר מגורים אחד לפחות, ובהרבה מקרים שניים (עדיין לא ברור לי למה בחיים המודרנים זה נדרש אבל נו שויין). מצד שני המטבחים נראים כאילו יצאו משנות הארבעים, עם דלפקי פורמייקה בצבע ירוק ווילונות בגוון סלמון שמשלימים את המראה... אבל יש לנו מטרה אחרת בראש כרגע, ולכן אם הצבע של המטבח נייטרלי באופן יחסי ואם מצליחים להתעלם מהעניין של הלינולאום כתחליף למרצפות אז אפשר להתרכז בדברים חשובים כמו שכונת המגורים, והאיכות של בית הספר.
בכל מקרה, הרעיון שעמד מאחורי החיפוש של בית מרוהט (כולל הוילונות) היה שבתים מרוהטים בנ"ז כוללים ה-כ-ל!!! החל מרהיטים גדולים כמו סלון ומיטות ושולחן אוכל, דרך מתקן ברביקיו, כלי מטבח לבישול ואפיה, ועד מצעים, מגבות וחומרי ניקוי.
כשהגענו לניו זילנד, אחרי 10 ימים בדרכים (באזור וולינגטון), כשאנחנו עדיין על מזוודות, נחסך מאיתנו הצורך לקנות או להשיג ריהוט בסיסי לבית כמו מזרנים, שמיכות וכל מה שקשור לשימוש בסיסי של אוכל, מקלחות ושינה. הרגשנו שנכנסנו לבית שאפשר להתחיל בו את היום ולסיים אותו בתחושה נוחה, ואחרי ביקור בסופר אפשר היה גם להתחיל לבשל כמו בני אדם.
לשמחתי, תוך כדי השיטוטים שלי ברשת יצא לי (נדמה לי שבהמלצת המנטורית המקומית שלי) להיכנס גם לאתרים של סוכני הנדל"ן המקומיים. שם נתקלתי לשמחתי בפרסום שלא עלה לאתרים המרכזיים, של בית בישוב קטן סמוך לניו פלימות' שמושכר עם ריהוט מלא לתקופה של חודשיים. תקופת השכירות הקצרה היתה מצוינת כי זה איפשר לנו להכיר קצת יותר טוב את הסביבה בלי להיכנס למחוייבות ארוכת טווח. הבית הזה לא פורסם באתרים הגדולים, ולכן אני ממש ממליצה לחפש באתרים של סוכני הנדל"ן המקומיים.
זכינו להגיע לישוב מקסים בשם אואקורה (Oakura) - כל דרך שבה תצליחו להגיד את השם הזה תתקבל בברכה, אתם יכולים לנסות במבטא מאורי או בעגה היותר אנגלית. אף אחד לא נראה לי יודע איך להגיד את זה נכון וכל משפחה מאמצת לעצמה את הגרסה הפרטית שלה. הישוב המקסים הזה נמצא על חוף האוקיינוס, במרחק של כרבע שעה מהעיר. יש כאן קהילה קטנה וחביבה של אנשים שרכשו כבר מזמן בית נופש ליד הים והבינו כמה כיף לגור כאן. בנוסף אליהם יש מהגרים רבים, במקרה גם לא מעט מתחום הרפואה שהגיעו מאירופה וארה"ב ועובדים בבית החולים המקומי. מה שנקרא - הסתדרנו.
לשמחתי אחרי שמצאתי את הבית הזה, איה המקסימה ערכה בו ביקור ראשוני ובדקה אם הוא ראוי למגורים, עם זוית הראיה והידע המקדים ששמור למקומיים. עם האו.קיי. שלה התקדמנו מול סוכנת הנדל"ן לחתימה. יש לציין שבדרך כלל עשוי להתעורר קושי במעמד השכרת הבית הראשון. נהוג לקבל המלצות על הדיירים מבעלי דירה קודמים, או מערבים ליכולות הכלכליות של השוכר ואת זה בדרך כלל אין בפעם הראשונה ששוכרים דירה. איה ויריב היו מליצי יושר שלנו, ובנוסף עליהם מקום העבודה של גל נתן לנו גב ותמיכה וכך יצאנו לדרך בקלות יחסית. שווה להצטייד בכל מקרה במכתב באנגלית מבעלי בית קודמים, אפילו מאלה מישראל. יש לזה כאן חשיבות מכרעת.
הבית החדש שלנו הוא של של ליז וקווין והוא צופה אל הים. המראה המדהים הזה קיבל את פנינו כשהגענו אחרי הצהרים ביום רביעי בסופה של נסיעה ארוכה, מתישה ומלאת ציפיות מוולינגטון. ליז עוד עמלה על ניקיון של הבית שלא היו בו דיירים כבר כמה חודשים, מקרה אבוד... אבל היא סידרה ארונות ונתנה תחושה שאכפת לה. רובין סוכנת הנדל"ן איתה היינו בקשר קיבלה את פנינו בדלת והציעה שנוריד נעלים בכניסה, וכך החלקנו ישר לפלאפיות של שטיח הרצפה שריפד כל חלקה טובה בבית. אחרי הסברים על ימי הוצאת האשפה, סוגי הפחים ומה זורקים בכל אחד, סידור חשבונות החשמל והאינטרנט, קיבלנו את הבית לעצמנו ובעודנו מביטים החוצה מהחלונות מצאנו את עצמנו ממלמלים משהו על "וואו" ו"לא להאמין".
אחרי שבועיים חלקנו את הוואו והלא להאמין הזה עם האורחת הראשונה שלנו, ובמשך חודשיים לא הפסקנו להשוויץ בנוף החדש ובוואו שחיינו בו.
מסקנות לגבי שכירויות:
- בתים באים והולכים כאן בקלות יחסית. הבית הנכון יגיע בסוף, גם אם זה נראה שלא, וכבר לא ישנים בלילה - בסוף נמצא הפתרון המתאים, או כמו שאיה אומרת - לכל אחד יש כאן בית מתאים. קחו נשימה עמוקה זו ניו זילנד.
- אפשר לחתום על חוזה של 6 חודשים בכיף, בדרך כלל יחדשו בשמחה ובקלות. חוזים לשנה או שנתיים זה ממש לא הכרחי כאן, אם אתם דיירים נעימים בעלי הבית דרך מנהל הנכס יעביר מסר שהוא ישמח להמשיך את תקופת השכירות.
- החוזים מאוד מסודרים, וכוללים בד"כ ערבון שמופקד במשרד השיכון ומוחזר אליכם בסוף תקופת השכירות, לאחר מילוי טפסים ואישור שיחרור הכספים ע"י שני הצדדים. בנוסף תשלום בגובה שכ"ד חודשי לסוכן המטפל.- מה צריך בשביל הפעם הראשונה - ממליצים, מקום עבודה שיתמוך באמינות שלנו, מכתב מבעל בית קודם באנגלית, כן אפילו מלפני כמה שנים בישראל
בבוקר המחרת עם זריחת השמש ולאורך החודשים הבאים כבר גילתי עין יותר ביקורתית על הבית ומצבו. מדובר בבית משנות השמונים, עשוי לבנים, שכל קירותיו כנראה מלאים בעובש, וכך בעוד שזה ממש בסדר (יחסית) לחיות בו בעונה החמה, החורף לא מיטיב איתו. עוד מהאינטרנט קיבלנו רמז שהביקור הראשון בחדר האמבטיה יזמן לנו הפתעה נוספת בצורת שטיח מקיר לקיר כולל כחיפוי לאמבטיה החדשה שהוצבה בו על במה מוגבהת ועד מתחת לשירותים הצמודים, וכל זאת בצבע ורוד עתיק שלא נתקלתי בו בעבר. הילדים קיבלו מיד הודעה חגיגית שהחדר הזה מחוץ לתחום, בעיקר מהחשש להצפות של השטיח, וחוסר במידע על דרכי התמודדות עם התופעה.
לשמחתי היו בבית שירותים ומקלחת נוספים, ולמרות שהם נראו כמו סוג של משהו שלא הייתי רוצה להרחיב לגביו, הם שימשו אותנו נאמנה.
הגינה שסביב הבית פרחה בשלל צבעים כיאה לעונת האביב וליז דואגת לטפח מאוד את הורדים שמיסגרו את הנוף באופן מושלם. אני כרגיל התחלתי לפנטז על חיים לטווח ארוך בבית הזה, מתעלמת מכל חסרונותיו, ומקיצה מהם רק לעיתים, למשל כשעוברת משאית בכביש שליד הבית וכולו רועד, או כשגדוד נמלים התקיף את ארון האוכל היבש והגילוי המרעיש שכנראה אנחנו חיים על עיר תת קרקעית שעשויה להתקיף אותנו בכל רגע. אפילו את הפירות עם הקליפה כמו בננות ותפוזים.
את רעידת האדמה הראשונה שלנו בניו זילנד חווינו בערך שבוע אחר כך, אני חשבתי שזה עוד אוטו שחולף בכביש ליד הבית, רק אחרי הצהריים השוותי רשמים עם גל והבנתי שהפעם זה היה הדבר האמיתי. מאז לא זכורה לי עוד רעידה באזור שלנו, אבל בניו זילנד כולה רעידות אדמה הם דבר שבשגרה, והילדים עושים תרגולים בבית הספר באותה תדירות שבישראל מתרגלים מצבי חירום בטחוניים.השטיח הפלאפי ידע ימים טובים יותר, והתחלתי לזהות בו גוונים שונים בהתאם לחשיפה לשמש ולשאר מפגעים אנושיים שעברו עליו ברבות השנים...
מגבלות נוספות שמגלים עם חתימת החוזים פה זה שאסור לשנות שום דבר בבית (גם בחוזה ארוך טווח) וזה אומר שאסור לשים תמונות חדשות על הקירות במקום בו אין מסמר קיים, אם לא קיבלת לכך רשות. אסור לשים מדפים או לשנות משהו בחזות של הבית. כמו כן, בעלי חיים חייבים שאישור מוקדם של הבעלים ובמרבית המקרים מי שחי בבית שכור לא יקבל אישור לכלב, ואולי (כמו במקרה שלנו) גם לא לחתול. יש סיכוי שיסכימו לחיית מחמד בתוספת תשלום קבועה לשכ"ד והתחייבות לאחריות על שמירת הבית במצב יותר טוב ממה שקיבלת אותו. או שפשוט יגידו לא.
כמה ימים אחרי נחיתתנו הנעימה, גילינו להפתעתנו שאנחנו שומעים אזעקה שנשמעת לחלוטין כמו הסירנות שממליצות להיכנס למקלטים. אבל אנחנו בניו זילנד, אז ניסינו להסדיר את הנשימה ואת קצב הלב המואץ, ובשיחה עם חברים למחרת הבנו שמדובר בקריאת התרגולת של מתנדבי מכבי האש שמוזעקים כמה פעמים בשבוע ומתזמנים את הגעת המתנדבים לתחנה המקומית, ואת השימוש במשאית כולל האורות האדומים המהבהבים. מראה מרגש למעריצי סמי הכבאי המקומיים. בכל אופן, אחרי שהבנו שאנחנו לא תחת מתקפת טילים, החלפנו רשמים עם החברים וגילינו שהם חשבו בפעם הראשונה שמדובר בצונאמי, או טורנדו מסוג כלשהו... כמובן שכל אלה לא קיימים בגן העדן שלנו, ואלה רק תזכורות לארצות המוצא של כל אחד והקונטציות שלו לסירנות.
חודשי הקיץ עברו עלינו בנעימים, התחלנו להתרגל לשגרה, ואני התחלתי לדמיין איך אני הופכת את הבית של ליז לבית שלנו. כשהגיעו הארגזים מהארץ אז גם הצלחתי ליצור תחושה של משהו מוכר עם החפצים ששלחנו.
דיברנו עם בעלי הבית והגענו להבנה בע"פ שאין להם תכניות על הבית לתקופה הנראית לעין ונוכל להישאר בו לטווח ארוך, עד שנחליט להמשיך הלאה. כל זה השתנה בסוף שבוע אחד, רגע לפני הכריסמס בתקופה הכי גרועה בשנה לחיפוש בתים (כי כולם בחופש) כשקיבלנו טלפון מליז המבקשת לקבוע סיום לחוזה במהירות האפשרית כדי שלבנה ומשפחתו יהיה מקום לבלות את חופשת הקיץ, ולקחת פסק זמן מהחווה שבה הם חיים ועובדים. וכך נפתח המירוץ לחיפוש בית חלופי בישוב שלא רצינו לעזוב, בתקופה הכי גרועה בשנה, אבל לפחות עם תמיכה מהסביבה ותוך כדי חגיגות השנה החדשה. לשמחתנו אחרי כמה ימי הלם וחיפוש עקר מצאנו את הבית בו אנחנו חיים היום. הוא קרוב למושלם, חסר לנו בו חדר אורחים כדי שנוכל לארח בנוחות מטיילים ובני משפחה שלא מגיעים בינתיים. ולי אישית חסר גם הנוף... אבל זה תמריץ נחמד לעין פוחה וחיפוש אחר בית לקניה. כן כן, אני עדיין לא מאמינה, אבל החלום שלי לבית משלי שלא ממש הצלחתי להגשים בארץ, יזכה כנראה להתגשם פה, בתקווה שזה יקרה בשנה הקרובה (אבל בלי לחץ)
הבית החדש שאנחנו שוכרים (ושבינתיים אנחנו נמצאים בו כבר חצי שנה) הוא חדש יותר ומתוחזק ע"י סוכנות הנדל"ן שמנהלת אותו אותה רובין ממקודם. בכל מקרה הפעם יש חוזה לעוד שנה, אז אני מקווה שאפשר להיות רגועים.
לצערי במרבית הבתים השכורים יש חוזה שמשחק לטובת הבעלים, וקשה להרגיש שהבית הוא ממש שלך. כי כשאסור לצבוע, לתלות מדפים או לעשות חורים לתמונות ללא אישור (ובדרך כלל לא נותנים אישור) הכל נשאר מאוד טכני וסטנדרטי, ומרגישים שהתמונות על הקיר הן אלה שבעלת הבית לא ידעה מה לעשות איתן כשלא רצתה משהו אצלה בבית...
פעם בשלושה חודשים רובין מגיעה לעשות בדיקה למצבו של הבית והציוד. היא מודיעה על כך מראש במכתב רשמי, ולמרות שאנחנו יכולים להיות בבית זה ממש לא הכרחי. בפעם הראשונה עשיתי איתה את הסיבוב כדי לראות מה היא מחפשת. כבר שמענו שיש סיכוי לקבל קנסות אם לא דואגים להוציא את הדשא מהחריצים של המדרכה, אבל כנראהשזה לא המקרה כאן. באותה הזדמנות ניסיתי את מזלי בבקשת שינויים קטנים ונחלתי תבוסה קשה - לא למדפים בחדרי הילדים, לא למתלה נוסף למגבות במקלחת ולא באופן כללי. אבל, עם קצת חנדעלייך הצלחתי להשיג שיתוף פעולה יוצר דופן ביני ובין בעלי הדירה ואנחנו נתקין מדף חדש במטבח. העלויות עלינו כמובן, והמדף ישאר שם אחרינו, אבל היי - יהיה לי מדף לכלים היפיפיים הדנדשים שלי.
חוצמזה, צריך להתרגל להרבה דברים קטנים כמו השימוש בשטיחים מקיר לקיר, הלינוליאום שמחליף את השטיחים באזורים אסטרטגיים בבית, את השימוש בשני ברזים לכיור אחד - חמים וקרים בנפרד (מי אחראי לנוהג הזה לעזאזל) ולמראה המטעה של ארון קיר בכל חדר, שהוא למעשה שטח לא מנוצל, שבדרך כלל יש בו מוט תליה בודד, והא אמור לשמש ארון לילד או שניים...לשמחתי, בעודנו מתרגלים לחיים בבתים הניו זילנדים, אנחנו מתחילים לחפש את בית חלומותינו. זה בטח ייקח זמן, אבל מזה יש לנו כאן בשפע, ובטח יעברו עוד אי אלו מים בנהר עד שנמצא את האחד שיהיה לו גם אופי וגם יופי וגם מפנה צפוני ובידוד איכותי, ודאבל גלייזינג לחלונות. אבל כשנמצא אותו, ואנחנו נמצא בוודאות, כי המומחית פה אומרת שלכל אחד קיים הבית המתאים, או אז, תחזיקו אצבעות שהמחיר יהיה סביר ונוכל לקנות, כי אז מבטיחה שיהיה לכם חדר מיוחד רק שלכם, וכל מה שתצטרכו זה לקחת טיסה (או שתיים) ולבוא, ומכאן נראה לאן מתקדמים.
יש לי עוד תמונות וגם כמה טיפים אם בכל זאת רוצים לנסות להרגיש שיש לבית קצת אופי. מבטיחה לעדכן פוסט בעניין בקרוב :-)
האתרים המומלצים לחיפוש בתים להשכרה ומכירה:
trademe.co.nz/property
Open2View.com
realestate.co.nz
בתחתית כל נכס מתחת לתמונות ולתיאור יש את פרטי סוכן הנדל"ן שמטפל בבית, מומלץ דרך הקישור שם להיכנס לאתרים של משרדי הנדל"ן ולראות אם יש שם פרסומים נוספים שעשויים להיות רלוונטים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה